באשר תלכי אלך: על “בבת אחת” מאת רבקה רוזנר

המציאות היא דבר מורכב, ואנשים הם מורכבים. אנחנו אף פעם לא רובד אחד ושכבה אחת וזה יכול להפחיד לפעמים, אפילו מאוד.

מורכבות אצלנו ואצל אחרים מרתיעה אותנו כי היא דורשת מאיתנו להסתכל פנימה אל המקום שבו אין לנו תמיד תשובות ברורות, נחרצות ומוחלטות. אנחנו מתקשים להישיר מבט אל המקום בנפש שלנו שהוא יותר דינאמי ונוטה להשתנות. ארעיות מפחידה אותנו כבני אדם ואנחנו מחפשים את הקבוע, היציב, הבטוח.

מורכבות הרבה פעמים מאלצת אותנו להסתכל אל מקומות בנפש שלנו שיש בהם סתירות; אנחנו הרי לא רק שכל ולא רק לב, אין הפרדה הרמטית בין ההיגיון והרגש כמו שהיינו רוצים לחשוב. ועד כמה שאנחנו נהנים מזה שיש תנועה הרמונית בין הלב, הגוף והשכל, הרבה פעמים אחד מהם תופס את המושכות וגורר את האחרים גם כשהם מנסים להתנגד. זה הרגע שבו הנסיעה שלנו בשביל הרחב של החיים – שעד עתה נדמתה לנו חלקה למדי, מתחילה להיות מטלטלת וקופצנית עם התנגשויות בעגלות האחרות שנמצאות איתנו על אותה הדרך.

החיים מזמנים לנו שלל של סיטואציות מורכבות ומפחידות – אבל מעט מהן מערערות ומטלטלות כמו מה שקרה לנעמי וסרמן, גיבורת ספרה של רבקה רוזנר “בבת אחת”. נעמי היא בחורה שמגיעה מהעולם הדתי ומצאה את עצמה נופלת – ממש מועדת, ראש קדימה ונפנופי ידיים והכל, לתוך התאהבות באישה.

נעמי היא הקפטן של נבחרת הכדורסל, רווקה בת שלושים ושתיים שניתקה את עצמה מאלוהים ומהאמונה אבל לא מהעולם הדתי או מהחברה הדתית. היא לא מתייאשת מחיפוש גברים באפליקציות היכרויות ודייטינג – אבל כאשר היא פוגשת את הצלמת נועה סלע, משהו ניצת בה והיא לא יודעת איך לכבות אותו, או אם היא רוצה בכלל. נעמי מבולבלת מאוד למצוא את האהבה שהיא כמהה אליה כל השנים האלה דווקא אצל האמנית אוהבת האדם הזו.

רוזנר מישירה מבט אמיץ אל המקום המורכב הזה שבו אנחנו “צבועים” לכאורה ומראה כמה קל לגיבורה לקבל את בחירות הלב של אחרות בעוד היא עצמה מחפשת את בור הזפת הכי עמוק לטבול בו את עצמה על בגלל בחירותיו של הלב והגוף שלה. היא מתארת בעדינות ובחמלה את כל מה שעובר על נעמי מהרגע שבו גילתה שהיא מסוגלת בכלל להתאהב באישה. היא לא נרתעת מלצלול לתוך הטלטלה העמוקה, השבר שמגיע לצד חדוות הגילוי וההתאהבות הראשונה, ולקחת את כולנו איתה. היא מובילה אותנו ביד בוטחת דרך הנהר השוצף של רגשות האשמה והבושה של הגיבורה שמתערבבים בתחושות הבערה, הרעב והתשוקה של התאהבות.

המחברת מראה היטב את המערבולת שנעמי נקלעת אליה כשהיא מרגישה אשמה על המשיכה שלה ואשמה על האשמה מכיוון שהתרגלה לחשוב על עצמה כעל מישהי בעלת דעות מתקדמות ופתיחות מחשבתית, שלא עושה עניין ממשיכה לנשים.

הספר מספר באינטימיות עמוקה איך נעמי מרגילה את עצמה מחדש – פיזית ממש, לחשוק באישה אחרי שהתרגלה עד כה לחשוק בגברים.

הרומן בין נעמי וסלע הזכיר לי מחדש איך הסטריאוטיפים והסטיגמות על אהבת נשים, על לסביות ועל בי-סקסואליות משפיעים עלינו כיחידים וכחברה. זהו תיאור מפלח וכואב של הומופוביה מופנמת שמומתק על ידי תיאורי ההתאהבות והזוגיות. נעמי נאבקת בדחייה ובבושה, חושבת על עצמה לעתים קרובות מדי במושגים של גועל, של מפלצתיות. הרומן הזה הדגיש שוב בעיניי את חשיבות הייצוג התרבותי והחברתי של לסביות וביסקסואליות, כמה נואש הצורך לנרמל את העובדה שיש נשים שנמשכות לנשים, שמסוגלות להתאהב בנשים.

“בבת אחת” קורא לנו לחשוב מחדש על התפיסות שלנו לגבי מיניות ועל הדרכים הרבות והשונות בהן אנחנו יכולים להביע אהבה וקרבה פיזית. הוא פורש בפני הקוראות והקוראים שיח אינטימי אחר משהתרגלנו לחשוב עליו, שיח של הקשבה ופתיחות, בריא הרבה יותר ממה שנפוץ במדיה. הקשר בין סלע ונעמי הוא קשר מגשש וסבלני בין שתי גיבורות שלוקח להן זמן להיפתח זו אל זו בגוף ובלב.

הרומן הזה הוא סיפור אהבה עדין ורך מאוד, שלא מייפה את המורכבות של אהבת נשים בחברה שמרנית. הוא מזכיר שכולנו בסופו של דבר נהיה תמיד באיזושהי התנגשות בין הערכים שלנו לבין העולם, שכולנו עדיין מחפשים תשובות ולאף אחד אין את כל האמת ביד או בכיס – בעיקר לא מי שטוען שיש לו.

בתוך חברה שהקרעים בה הולכים ומעמיקים בכל שעה שעוברת, אנחנו זקוקים לחמלה ולהבנה שסיפורים כמו של רבקה רוזנר יכולים לספק.

הספר מבוסס על סיפור חייה של המחברת, מה שהופך אותו לחזק ומרגש עוד יותר בעיניי.

לעמוד הספר