אבא חכם

הביטו סביבכם בבוקר של יום עבודה באחד מימי השבוע. הביטו היטב באנשים צעירים או בגיל הביניים שנוסעים לעבודה באוטובוסים, ברכבות, במכוניות המשפחתיות הקטנות. הביטו בפניהם; האם הם נראים לכם מאושרים ומלאי מוטיבציה, עם ברק בעיניים? לאחר מכן הביטו היטב באנשים מבוגרים שנוסעים לעבודה, אנשים שאילו יכלו, לא היו עובדים יותר. הביטו בפניהם, הפנים מספרות את סיפור חייהם; האם הם נראים מאושרים או שפניהם אפורות, כבויות ועייפות? מדי פעם תיתקלו באדם שנראה שונה מאחרים; יש לו ברק בעיניים והוא הולך במרץ ומשדר חיוניות. מה ההבדל ביניהם?

בבגרותכם, מצבכם משקף בדרך כלל את המקום שבו נולדתם וגדלתם. אם גדלתם בשכונה של מעמד הביניים, ככל הנראה תימנו עם מעמד הביניים גם בעתיד. אם גדלתם בשכונת מצוקה, ככל הנראה תדמו לאנשים שגדלתם במחיצתם ולהוריכם, והערכים וההתנהגויות שלכם יהיו זהים לאלה שלהם, לטוב ולרע. אם גדלתם בשכונת יוקרה, ככל הנראה תספגו את הערכים ואת ההתנהגות של אלה שהצליחו בחיים ותיעשו כמוהם. במילים אחרות, לרוב אנחנו נעשים מי שחינכו אותנו להיות, ומכיוון שחונכנו אך ורק על ידי סביבתנו הקרובה, באופן טבעי אנו מסתגלים אליה והופכים לחלק ממנה. בין שמדובר בשכונה שבה גדלתם, בחברים שהסתובבתם איתם, בחינוך של הוריכם ובתכנים שנחשפתם אליהם — במרוצת השנים יבואו לידי ביטוי אותם ערכים שאימצתם ואותן התנהגויות שרכשתם אז, כפי שלמדנו מהסביבה שהקיפה אותנו מהיום שבו נולדנו.

אם גדלתם עם טיפשים, מן הסתם שמעתם הרבה שטויות. אם גדלתם עם חכמים, בוודאי החכמתם מדברי בינה. אם גדלתם בשכונת עוני, ככל הנראה למדתם לשרוד ולא לפרוח. אם גדלתם באזור של מצליחנים, כמובן למדתם מהי נוסחת ההצלחה. הסביבה שבה גדלתם מנחה את התנהלותכם גם כיום. היא מעצבת את אישיותכם, וברוב המכריע של המקרים חייכם כבוגרים יהיו זהים לאלה שאתם מכירים ויודעים מילדותכם.

כמה אנשים אתם מכירים שגדלו בשכונות מצוקה והצליחו? מעטים, ולא מפני שהם אינם מוכשרים או אינם מסוגלים, בכלל לא. הם פשוט הפכו למה שהיו הוריהם ולמה שהיו הורי חבריהם והתאימו את עצמם לסביבה שלהם. הם לא יחשבו על לימודים גבוהים או על מטרות גבוהות, מכיוון שאין אף אחד בסביבתם שלומד, אף אחד אינו דוחף או מכוון אותם לכך. אף שבאפשרות רבים להירשם ללימודים גבוהים עם הכנה מוקדמת, מי שגדל בשכונת מצוקה — הוא לרוב בכלל לא בכיוון. אלה יעדיפו למצוא עבודה “טובה״ שאין בה דרישות גבוהות ושתאפשר להם לפרנס “בכבוד״ את משפחתם, כפי שעשו הוריהם.

כשהם מוצאים עבודה כזו, אף אחד לא ישאל אותם מדוע הם עובדים שם וימחיש עבורם את העובדה שהם אינם מתקדמים, אינם לומדים, אינם מתפתחים ולמעשה אין להם עתיד. אני עצמי מצאתי עבודה כזו בצעירותי, וכשאבי הגיע לבקר אותי מדי פעם, הוא לא אמר לי זאת אף פעם, לא היה לו מושג. במקומות אחרים, לעומת זאת, מקבלים חינוך שונה לחלוטין; ההורים כן דוחפים את הילדים ללמוד ולהתפתח, ובדרך כלל יביעו התנגדות או חוסר שביעות רצון אם ילדיהם ימצאו את עצמם בעבודה פשוטה במשכורת נמוכה שאין בה אופק, ויוותרו על לימודי מקצוע נחשב למשל ועל אפשרות להכנסות גבוהות.

במילים אחרות, אם גדלתם עם אריות, אתם תטרפו. אם גדלתם עם צבים, תזחלו על הארץ. אם גדלתם עם כבשים, לעיתים ישחטו אתכם, לעיתים יגזזו את צמרכם ולעיתים גם יחלבו אתכם. הבינו, בדרך כלל אתם דומים לסביבתכם ומתנהגים ופועלים בהתאם למה שלמדתם מהדמויות המשמעותיות בחייכם. ועוד: גם אם יופיעו הזדמנויות בחייכם, לרוב תדחו אותן, משום שהסביבה שבה גדלתם תמנע מכם להתקדם.

אני עצמי, במשך השנים, קיבלתי כמה הצעות להפוך לעצמאי ולהרוויח כסף רב. לא אחת פנו אליי אנשים עתירי ממון והציעו לי להיות שותף שווה בעסק חדש שהם מתכננים להקים בלי שאשקיע אגורה. הם האמינו במקצועיות שלי וביושרי והרגישו שהם יכולים לסמוך עליי בעיניים עצומות.

ואני — סירבתי.

מדוע סירבתי להזדמנויות? הוריי, שהיו שכירים לאורך כל חייהם, ושעימם התייעצתי כששקלתי הצעות שונות, שוב ושוב הוציאו לי את הרוח מהמפרשים. "אל תעזוב מקום עבודה," אמרו לי, "זו משכורת בטוחה, מי יודע מה יקרה אם תנסה להיות עצמאי." הוריי הנהדרים פחדו פחד מוות מהאפשרות הזאת, שממנה ברחו כל חייהם, וההשפעה שלהם עליי בצעירותי הייתה רבה. כמובן, אינני מאשים בכך איש — הם עצמם פועלים לאור ערכים שספגו בסביבה שבה גדלו והם עצמם הושפעו ממנה מאוד.

התוצאה — לא התקדמתי לשום מקום, ובמרוצת השנים הפכתי דומה להוריי ולחבריי לשכונה, לא שונה מהם בדבר: שכיר. שכיר שמשתכר למחייתו.

שכיר לא מרוויח. שכיר בדרך כלל משתכר.

אולם המישור הכלכלי משפיע גם על המישור האישי — היתקעות במצב מסוים ללא התפתחות תשפיע באופן שלילי על כל תחומי חייכם, וכמובן על משפחתכם.