אוצר_הדבש
חיים אברבנאל
אוצר הדבש
"האדם הופך לנכה בהיפגשו פנים אל פנים עם קנוניה כל-כך ענקית,
שאינו מסוגל להאמין שהיא קיימת".
ג’ון אדגר הובר
הקדמה
זוהי יצירה בדיונית והיא נכתבה בהשראת אירועים אמיתיים. חלק מהדמויות והארגונים המופיעים בספר זה הם פרי דמיונו של המחבר, אם הם קיימים, השימוש בהם בדוי מן הלב ואינו בא לתאר אותם ואת התנהלותם בפועל. עם זאת בשל העירוב של עובדה ובדיה, חלקם הותאמו לצרכי העלילה גם אם הדבר סותר אמיתות היסטוריות. בכל מקרה - כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור זה ובין המציאות הוא מקרי בהחלט.
פרולוג
סוריה - 2017
עשרה גברים לבושים בגלביות שחורות, התגודדו בדומיה בחדר גדול בקומה הראשונה של בית דו-קומתי ישן בפאתי העיירה א-ראקה שבצפון סוריה. הם הביטו ביראת כבוד באיש הזקן שעמד בראש שולחן ארוך עשוי עץ פשוט שראה ימים טובים יותר.
האיש הזקן נשען על מקל הליכה פשוט, מגולף מעץ אשור, התבונן בעיניים נוצצות בעשרת המחשבים הניידים שהונחו לפניו ולחלוחית קטנה נקוותה בזווית עיניו. הוא התקשה לעצור את פרץ הרגשות שבו. היה זה רגע של התעלות ריגשית והמחשבה שעלתה במוחו היא שסוף-סוף נקמתו בכופרים קרובה מתמיד. הוא מחה את הדמעות שזלגו במורד לחייו וסקר במבט חודר את עשרת הגברים הנאמנים שעמדו בדריכות והיו חסרי סבלנות בהמתנה למוצא פיו.
הם לא ידעו הרבה על עברו של האיש הזקן שקיבל את הכינוי השייח'. השמועות שנפוצו אודותיו בעיירה וסופרו מפה לאוזן סביב מדורות או בבתי הקפה, תארו אותו כלוחם עז-נפש שהתקדם בסולם הדרגות של ארגון דאעש בזכות פעולות הגבורה שלו ומלחמתו חסרת הפחד בכופרים. ויש מספרים שהמנהיג הדגול, אבו בכר אל בגדאדי, נתן לו במתנה על פועלו שפחה יזדית שילדה לו בן זכר.
"בניי בני האסלאם!" השייח' החל לדבר בקול רגוע וסמכותי “הבגדים השחורים שאתם לובשים כמצוות הנביא, אינם רק סמל האמונה הקדושה, הם מסמלים את החשיכה והאובדן שתשאירו בליבם ובבתיהם של הכופרים אחרי שתבצעו את מצוות הג'יהאד! מחר בבוקר, נאמנותכם לח'ליפות האסלאמיות תיקח אתכם אל דרך הג'יהאד נגד הכופרים, דרך שתביא לכך שאיש מהכופרים לא יעז להניף את חרבו על אנשינו. תהללו!". עשרת הגברים הביטו בשייח' בעיניים נוצצות וקראו בקול רם "אללה אכבר".
"המלחמה שלנו בכופרים רק החלה" הרים השייח' את קולו בזעם "והגרועים שבהם, היהודים שכבשו את פלסטין ושולטים בעולם באמצעות הכסף שלהם, בני שטן אלה, שהקימו את מדינת ישראל הציונית על האדמות הכבושות של פלסטין ומאיימים על המסגד הקדוש אל-אקצה, כופים על ממשלות המערב מדיניות פייסנית כלפיהם. אתם, בדרך הג'יהאד, תגרמו לממשלות אלה להתנער מישראל ומהמדינה הציונית שהיא היא השטן הקטן. תהללו!". השייח' רקע עם מקל ההליכה על הרצפה ועשרת הגברים חזרו שוב על הקריאה "אללה אכבר".
"אל תפחדו בניי!" חזר השייח' לדבר בקול רגוע ומדוד "כאשר השהיד יגיע לגן-עדן הוא ימצא לא רק את בתולות גן-עדן הממתינות לו, אלא יפגוש את אחיו ובני משפחתו, הוא יהיה עם הנביא, עם הצדיקים, עם אנשים ישרים וחכמים, תכביר. תעצמו את העיניים ותנשמו עמוק ובעוד רגע תתחילו להריח את הריחות המשכרים של גן-עדן באפכם".
הגברים בשחור עצמו את עיניהם כמצוות השייח', שאפו מלוא ריאותיהם את האוויר המצחין ששרר בחדר שהיה שילוב של אבקת שריפה, כימיקלים שונים וזיעת גברים מוצפים באדרנלין.
"עכשיו, למען הצלחתו של אחיכם, השהיד אחמד רחים, שיצא לפני כמה ימים לתורכיה ואינשאללה, מחר יפיל את המטוס הראשון על ראשי הכופרים. תזדקפו בניי וחושו גאווה, בקרוב תצטרפו אליו ללא פחד בליבכם, אנחנו לא נפסיק עד שנצבע את כל השמים בדם. תהללו!".
"אללה אכבר, אללה אכבר, אללה אכבר!" קראו כל הנוכחים והד קולם חזר מקירותיו החשופים והמעופשים של החדר.
ישראל - 2017
במרחק של יותר משמונה מאות קילומטר דרום מערבית משם, ישב רב-סרן דורון ארבל בכיסא המשרדי המרווח שבקרון ההפעלה של 'הנשר הלבן' בבסיס חיל האוויר הישראלי בתל-נוף, והטיס בתנועות עדינות את מטוס התקיפה ללא טייס מדגם הרמס 900, שריחף כרואה ואינו נראה בגובה של כ-12 קילומטרים מעל העיירה א-ראקה שבסוריה, משוטט ומשחר לטרף.
סגנו, סרן אמיר קלינגר, ישב לצידו והעביר לו ברשת הקשר הפנימית דיווחים שהתקבלו כל העת מאנשי יחידת 8200, יחידת המודיעין הסודית של ישראל. הנתונים זרמו ללא הרף ובקצב מסחרר מכל המקורות האפשריים, מעובדים בשברירי שנייה והופכים ממודיעין גולמי לנתונים ייעודיים המאפשרים בכל רגע נתון לקצין האחראי לסגור מעגל אש.
שני הקצינים הביטו בדריכות במסכי הפלאזמה שלפניהם. על מסך אחד נראתה העיירה א-ראקה ממעוף הציפור, כפי ששידרה המצלמה הממוקמת בגחונו של המל"ט הענק. על המסך השני נראה בפאתי א-ראקה מבנה דו-קומתי, שעל פי המידע שנאסף על ידי גופי המודיעין השונים של ישראל, משמש כמעבדת טרור. המבנה, שנראה מבחוץ מוזנח ומפויח בחלקו, צולם באותה עת על ידי צוות לוחמי סיירת מטכ"ל ששכבו במארב, מוסווים היטב, במרחק כמה מאות מטרים מהמבנה. במסך עילי הוצגה תמונה נוספת: לווין ריגול קטן אך יעיל, סיפק נתוני סביבה חיוניים וכיסוי חזותי לסביבה הרחוקה יותר, למנוע הפתעות קרקעיות עויינות לצוות הלוחמים בשטח וגילוי איומים אוויריים העלולים לסכן את 'הנשר הלבן'.
סרן אמיר החל למקד את עדשת המצלמה של המטוס וככל שהיא התקרבה לפני הקרקע, ניתן היה לראות את ההרס הרב שגרמה המלחמה בין לוחמי המדינה האסלאמית לצבא אסד. לא היה מבנה שלא נפגע מהפצצות. מאות כלי רכב מפוחמים היו מפוזרים ברחובות ומי ביוב מזוהמים פרצו מתחת לפני הקרקע וזרמו באין מפריע ברחוב הראשי.
לאחר שקיבע את המצלמה על המבנה הדו-קומתי, הציץ רב-סרן דורון בשעון היד והביט פעם נוספת בשדר האחרון שהתקבל מיחידת 8200, המאשר שכל אחד-עשר המחבלים שוהים בתוך המבנה.
רב-סרן דורון הרים את מנגנון הנעילה האדום מעל מתג הירי והחל לספור לאחור משלוש. כשהגיע לאחת ועמד ללחוץ על מתג הירי, שמע לפתע את קריאתו המבוהלת של סרן אמיר: "חדל! חדל!"
הוא משך את אצבעו כנשוך נחש ממתג הירי והביט כלא מאמין במסך, דמות קטנה נראתה חומקת מהמבנה ומתרחקת לעבר הרחוב הראשי של העיירה.
רב-סרן דורון מיקד את המצלמה על פניה של הדמות ונשמתו נעתקה "לא יכול להיות..." מלמל ופניו החווירו. הוא הרים את שפופרת הטלפון המבצעי ולחץ על הקישור ללמד"ן. כעבור שניות נשמע מעבר לקו קולו הישנוני של סגן אלוף אמנון רובין, ראש להק המודיעין בחיל האוויר. "המפקד, אנחנו בבעיה" אמר רב-סרן דורון, התנצל על השעה ודיווח בקול מהוסס שהשייח' אבו נימאר, מפקד תא הטרור, עזב את המעבדה שנייה לפני השיגור.
"מה! לעזאזל, איך זה קרה?" רעם קולו של אמנון בצד השני של הקו.
"אנחנו עדיין לא יודעים" מלמל רב-סרן דורון בטון מתנצל.
"שיט, שיט, אתה לא מבין לאיזה תסבוכת נכנסנו" נאנח סגן אלוף אמנון כשעודכן שהשייח' מתקדם בתנועה רגלית לכיוון מרכז העיירה וצוות הלוחמים שהיה במארב מדלג בעקבותיו.
"הם יכולים להוריד אותו?" שאל סגן אלוף אמנון. "זה בעייתי, יש תנועה רבה של עוינים חמושים ברחובות והצוות עלול להיכנס למצב של כיתור ללא יכולת חילוץ" ענה רב-סרן דורון.
"אתם חייבים להתאפס על עצמכם ולחסל אותו ואת יתר המחבלים המושתנים שלו“. הפעם נלוותה לקולו של סגן אלוף אמנון נימת ייאוש "אתה מבין שבגלל החרא הזה, מינהל התעופה האמריקאי אסר להעלות מחשבים ניידים לכל הטיסות לאירופה ולארצות הברית, האיש בן מוות".
"אני מבין, נעשה הכל כדי שהוא יחזיר את נשמתו לבורא עוד הלילה".
"אל תאכזב אותי, ראש הממשלה התחייב לנשיא טראמפ". השיחה נותקה ורב-סרן דורון הניח את השפופרת בכעס ועדכן את סרן אמיר בתסבוכת אליה נקלעו.
בינתיים בעיירה הסורית ההרוסה למחצה, חצה השייח' בפסיעות איטיות את הרחוב הראשי, לאורם החיוור של הכוכבים, כשקצה מקלו ננעץ באדמה הרטובה כל אימת שנשען עליו. כשהגיע למזרקה בכיכר המרכזית הוא רצה לשטוף את פניו המזיעות, אך ריח הריקבון המצחין שעלה מראשיהם הכרותים של החיילים הסורים, ששופדו על יתדות מסביב לכיכר, צרב את נחיריו וגרם לו להמשיך לצעוד לעבר חורבותיו של מגדל השעון ההרוס, שפעם פיאר את העיירה.
כשהגיע לשלד המגדל פנה חדות ימינה אל אחת מסמטאות הקסבה ונעלם מהמסך.
חלפו מספר שניות שנראו לשני קציני ההפעלה כמו נצח, עד שלפתע התקבל השידור המרגיע מצוות הלוחמים שעקבו אחרי השייח'. "הציפור בקן" נשמע השדר המרגיע שאישר שהשייח' נכנס לבית מגוריו.
רב-סרן דורון סינן קללה עסיסית מבין שפתיו וביקש מסרן אמיר לבדוק אם אפשר לפגוע בבית, האחרון הקליד את נתוני היעד במערכת הממוחשבת וכעבור דקה התקבלה ההערכה שקיימת הסתברות של למעלה משמונים אחוזים לפגיעה בבלתי מעורבים. רב-סרן דורון פלט אנחה ארוכה מגרונו, הוא ידע שהמבצע נכשל בגדול, אין סיכוי שמישהו בפיקוד יהיה מוכן לאשר לו לירות טיל על ריכוז אוכלוסייה גדול כל-כך.
הוא צקצק בשפתיו ונד בראשו במורת-רוח כשהרים את השפופרת בפעם השנייה הלילה ודיווח לסגן אלוף אמנון שהמטרה חמקה מבין ידיהם.
"תמשיכו במשימה ותפציצו את המעבדה, ומחר בבוקר דבר ראשון אני רוצה על שולחני תחקיר מפורט ומסקנות איך פספסתם את הבן זונה".
רב-סרן דורון הניח את השפופרת, מחה את אגלי הזיעה ממצחו, הניח את אצבעו הרועדת על מתג הירי והכריז: "שעה שתיים וחמש עשרה, מתחיל פרוטוקול ירי של 'הנשר הלבן', שלוש, שתיים, אחת - אש, אש, אש".
טיל "הלפייר" התנתק מהמל"ט והחל את מעופו לעבר המעבדה. הם הביטו בדריכות בטיל שעשה את דרכו לעבר המבנה וספרו בקול רם את השניות עד לפגיעה.
פיצוץ אדיר הרעיד את העיירה כולה. המבנה הדו-קומתי קרס והיה לכדור אש ענקי.
"שים לב אם יש נמלטים" אמר רב-סרן דורון ושניהם הביטו בדריכות במסך כדי לוודא שאין ניצולים.
"אין סיכוי לאף אחד לצאת מהתופת הזו, יש המון פיצוצי משנה מחומר הנפץ שאוחסן בתוך במבנה" אמר סרן אמיר בסיפוק.
ברחוב הראשי של העיירה פרצה מהומה גדולה. גברים ונשים שהתעוררו מעוצמת הפיצוץ יצאו לרחובות והתרוצצו לכל עבר בבהלה. שני לוחמי דאעש טיפסו על החלק האחורי של אחד הטנדרים שעליו מותקן מקלע נ"מ והחלו לירות לשמים, למרות שלא נראתה שום מטרה מוגדרת.
רב-סרן דורון שלח מבט אחרון במסך בטרם הסיט בחדות את ידית ההיגוי וכיוון את המל"ט בביטחה חזרה לעבר ישראל.
ישראל - 2017
הערב החל לרדת על הישוב הקטן והפסטורלי רמת רזיאל בפאתי ירושלים. על מרפסת עץ בבית אבן קטן, בקצה המערבי של הישוב, ישב אדם זקן על כיסא עשוי עץ אלון וצפה באורות הרחוקים של מישור החוף, שמעליהם ריחף ערפיח אין סופי של לכלוך וזוהמה.
הוא קרב את כוס היין לפיו ולגם באיטיות. לאור הירח ניתן היה להבחין בדמעות שזלגו אט-אט על לחייו מבלי שניסה כלל לנגבן ואנחה נלחשת בקעה מפיו. שעה ארוכה ישב והתבונן עד שלבסוף שם פעמיו לחדר השינה.
הוא התיישב בשולי המיטה הריקה ושלח את מבטו אל התצלום שהיה מונח על השידה, פניו התכרכמו למראה דמותה של אישה מבוגרת שחבשה כובע גרב שחור וחייכה חיוך עצוב למצלמה.
הוא שלח יד רועדת למגירה, הוציא את חפיסת כדורי השינה ואט-אט הכניס כדור אחר כדור לפיו ובלע אותם עם כוס המים שהייתה מונחת על השידה. הוא לא מיהר, כאילו השלים עם המעשה ולא עצר עד שרוקן את כל החפיסה, רק אז נשכב על המיטה, הניח את ראשו על הכר ועצם את עיניו.
למחרת בבוקר נכנס מייקל המטפל הפיליפיני לחדר השינה והתפלא לראות שהפרופסור עדיין ישן במיטתו שלא כהרגלו. הוא ניגש אל החלון ופתח מעט את התריסים, קרני השמש שחדרו מבעד הותירו על המיטה פסים מוארים. מייקל קרב למיטה וקרא בשמו של הפרופסור כמה פעמים, כשלא נענה נגע בעדינות בלחיו של הפרופסור ונרתע לאחור. היא הייתה קרה...
מייקל התכונן ללחוץ על לחצן המצוקה לשירות הטיפול נמרץ של חברת 'נטלי' כשלפתע צדה עינו את חפיסת כדורי השינה שהתגלגלה לקצה השני של המיטה והבין שאיחר את המועד.
הוא התיישב בכבדות על המיטה, לצד הגופה הקרה של האדם אותו שירת בנאמנות למעלה מחמש עשרה שנה, מאז נפטרה אשתו ממחלת הסרטן הארורה, הניח את ראשו בין כפות ידיו ופרץ בבכי מר.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.