דברי הימים של פרן 2: מסע הדרקון

רוּכְּבַּאט, בגזרת הקַשָּת, הוא כוכב זהוב מטיפוס G. יש לו חמישה כוכבי-לכת, שתי חגורות אסטרואידים ועוד כוכב אחד תועה שהוא משך ותפס אליו באלפי השנים האחרונות. בתחילה, כאשר התיישבו בני האדם בעולם השלישי של רוּכְּבַּאט וכינוהו בשם פֶּרְן, הם הקדישו תשומת לב מועטה לכוכב הלכת הזר, אשר חג סביב הכוכב המרכזי שאימץ אותו במסלול אליפטי תועה ופרוע. במשך שני דורות כמעט לא הקדישו המתיישבים מחשבה רבה לכוכב האדום הבוהק – עד שהנתיב הנואש שבו התְמיד הנודד הביא אותו קרוב לאחותו החורגת, בנקודה הקרובה לשמש.

כאשר מערכי הכוכבים היו הרמוניים ובלתי מעוותים מקרבתם של כוכבי-לכת אחרים במערכת, ביקשה צורת החיים הילידית של הכוכב התועה לגשר על פער החלל ולעבור לכוכב הלכת בעל האקלים הנוח והמתון יותר.

האבדות הראשוניות שספגו המתיישבים היו מחרידות, ובמשך המאבק הארוך לשרוד ולהיאבק באיום הצונח משמי פֶּרְן בצורת קוּרי כסף, ניתק הקשר הקלוש של פֶּרְן עם כוכב האם שלו.

כדי להתמודד עם פשיטת הקוּרים המבעיתים (שכן בני פֶּרן החדשים חיסלו את ספינות החלל שלהם בשלב מוקדם מאוד, ומאוחר יותר אף זנחו כל טכנולוגיה שהייתה בלתי רלוונטית לכוכב הלכת השָלֵו שלהם), הגו האנשים רבי התושייה תוכנית ארוכת טווח. בשלב הראשון הם פיתחו, על ידי הרבעת בעל חיים ילידי מפֶּרְן, זן בעל תכונות מיוחדות. ל"דרקונים" (שכונו כך בגלל אגדת כדור הארץ שהם דמו לה) היו שתי תכונות שימושיות מאוד: הם היו מסוגלים להגיע ממקום למקום כהרף עין, ולפלוט גז בוער לאחר שלעסו סלע המכיל פוֹסְפין. בזכות יכולת "התעופה" של הדרקונים, הם הצליחו לחרוך את הקוּרים בעודם באוויר, ועם זאת להימלט מהנזקים הנוראיים שגורם הקוּר. בני אנוש שניחנו בשיעור גבוה של אמפתיה ובכושר טלפתי מלידה, אומנו להשתמש בבעלי החיים יוצאי הדופן הללו, ולטפל בהם.

דורות חלפו עד שהִבשיל השימוש בתוצרי השלב הראשון. השלב השני בתוכנית ההגנה כנגד פשיטת הקוּרים, עתיד היה להימשך זמן רב הרבה יותר. הסיבה לכך הייתה שכל קוּר, נבג מיקורזוֹאִידי1 עמיד בשהות בחלל, טרף חומר אורגני ברעבתנות חסרת דעת, וכשנָחַת התחפר והתרבה במהירות מפחידה.

יוזמי תוכנית ההגנה הדוּ-שְלבית לא נקטו אמצעים מספיקים כנגד יד הגורל וכנגד ההשפעה הפסיכולוגית של ההשמדה הגלויה לעין של האויב הבלתי נלאה. שכן מבחינה נפשית, שאבו בני פֶּרן המאוימים ביטחון וסיפוק עמוק מצפייה בחריכתו של היריב עד אובדנו בשמים. נוסף על כך, התברר כי היבשת הדרומית, שבה החל השלב השני, אינה ניתנת להגנה בשלב זה, והמושבה כולה הועברה ליבשת הצפונית ומצאה מקלט מהקוּרים במערות הטבעיות שברכסי ההרים הצפוניים. חשיבות חצי הכדור הדרומי נשכחה במאבק המידי לייסד יישובים חדשים בצפון, וזיכרונות מכדור הארץ הלכו אף הם והתמעטו בכל דור בהיסטוריה הפֶּרְנית, עד שזכר מוצאם נמוג, לא נותר עוד אפילו כאגדה מיתוס.

פוֹרְט, המאחז המקורי שהוקם במדרון המזרחי של רכס ההרים המערבי הענק, צר היה מלהכיל את כל המתיישבים כבר בחלוף זמן קצר. יישוב נוסף הוקם מעט צפונה ממנו, ליד אגם גדול, שהשתרע, למרבה הנוחות, לצד צוק מרובה מערות. בתוך דורות ספורים לא היה גם במאחז רוּאָתָ'ה די להכיל את יושביו.

כיוון שהכוכב האדום עלה במזרח, הוחלט להקים מאחז בהרי המזרח, בתנאי שיימצאו מגורים מתאימים. באותה עת, רק מערות נחשבו "מגורים מתאימים", כי רק סלע מוצק ומתכת (שהייתה מועטה עד מצוקה בפרן) עמדו בפני צריבת הקוּרים.

דורות נוספים של הרבעה הגדילו את הדרקונים המכונפים יורקי האש ובעלי הזנב, עד שהמאחזים הצוקיים לא יכלו עוד להכילם. החרוטים הגעשיים העתיקים, המחוררים כִכְברה במערות גדולות, האחד גבוה מעל מאחז פוֹרְט, המאחז הראשון, והשני בהרי בֶּנְדֶן, נתגלו כפתרון הולם, והכשרתם למגורים דרשה שינויים מועטים בלבד. ואולם הפרויקטים הללו כילו את כוחן של המכונות החוצבות הגדולות (שתוכננו למבצעי חפירה צנועים, ולא לחציבת סלעים בהיקף גדול), והמאחזים הנוספים נחצבו ביד.

הדרקונים והרוכבים במשכניהם הגבוהים, והאנשים במערותיהם המשיכו בעיסוקיהם הנפרדים ופיתחו הרגלים שהיו למנהגים והתגבשו לכדי מסורות בלתי מעורערות כחוק.

אז באה הפסקה – בת מאתיים מחזורים, מאתיים הקפות של פֶּרְן את כוכבו – שבמהלכה היה הכוכב האדום בקצה האחר של מסלולו התועה, כשבוי קפוא ובודד. על אדמת פֶּרְן לא צנחו קורים. המתיישבים החלו ליהנות מהחיים כפי שדמיינו אותם כשנחתו לראשונה על כוכב הלכת המזמין. הם מחו את סימני החורבן שהשאירו הקוּרים וגידלו יבולים, נטעו פרדסים ושקלו לייער מחדש את המדרונות שנותרו חרבים לאחר מתקפת הקוּרים. הם כמעט שכחו שאי פעם היו בסכנת הכחדה. אז שבו הקוּרים להקפה נוספת סביב כוכב הלכת השופע – חמישים שנות סכנה משמים – ובני פֶּרן שבו והודו לאבות אבותיהם, שנחו על משכבם זה דורות רבים, על שיצרו את הדרקונים שחרכו בנשיפת האש שלהם את הקוּרים הצונחים משמים.

גם הדרקונים ורוכביהם פרחו בזמן ההפסקה. הם התיישבו בארבעה מקומות נוספים, על פי תוכנית האב להגנה, ואף שכחו כליל שבעבר היה בנמצא אמצעי הגנה נוסף נגד הקוּרים.

עד הפעם השלישית שבה עבר הכוכב האדום מעל פֶּרְן, הספיק להתפתח בה מבנה חברתי-פוליטי-כלכלי מורכב שנועד להתמודד עם האיום המחזורי. ששת הוויירים, כך נקראו מגוריהם של אנשי הדרקונים בהרי הגעש, נשבעו להגן על כל פֶּרְן. לכל וֵוייר הוקצה אזור גאוגרפי של היבשת הצפונית שהיה תחת כנפיו, פשוטו כמשמעו. שאר האוכלוסייה העלתה מַעֲשֵׂרות לקיים את הוויירים כיוון שללוחמים, הדרקונאים, לא הייתה אדמה ראויה לעיבוד בקרבת הרי הגעש שהיו להם לבית. כמו כן, לא היה באפשרותם להתפנות מהטיפול בדרקוניהם בזמן שלום או מההגנה על הכוכב בזמן מעברי הכוכב האדום, כדי ללמוד מלאכות אחרות.

מקומות היישוב, שנקראו מאחזים, התפתחו בכל מקום שבו נמצאו מערות טבעיות. באופן טבעי, חלקם היו רחבי ידיים או ממוקמים טוב יותר מבחינה אסטרטגית מאשר אחרים. רק אדם חזק היה מסוגל להשתלט על אנשים מבועתים ואחוזי תזזית במהלך מתקפת קוּרים; היה צורך במִנְהל חכם כדי לאגור מצרכים בעת שלא ניתן היה לגדל דבר בבטחה, ובאמצעים יוצאי דופן כדי לשלוט באוכלוסייה ולשמור על בריאותה ועל יעילותה עד חלוף האיוּם. אנשים בעלי כישורים מיוחדים כמו נפּחוּת, הרבעת בעלי חיים, חקלאות, דַיִג, כרייה (של מעט המחצבים הקיימים) ואריגה הקימו אולמי אומנות בכל מאחז גדול ושעו לתכתיביו של אולם רב האומנים, בו נלמדו עקרונות המקצוע ונשמרו סודות המקצוע כדי להעבירם מדור אחד למשנהו.

כדי שלורד מאחז אחד לא יוכל למנוע משאר תושבי כוכב הלכת את מוצרי אולם האומנות הנמצא בשטח מאחזו, קיבלו אולמי האומנות מעמד עצמאי מהשתייכות למאחז, וכל האומנים המומחים בהם חבו את נאמנותם לרב-אומן של אותה האומנות (נציג שנבחר על סמך מיומנותו ויכולתו המנהלית). הרב-אומן היה אחראי לתפוקת אולמותיו ולהפצת כל תוצרי אומנותו באופן הגון ובלתי משוחד, על בסיס עולמי ולא קהילתי.

זכויות יֶתר מסוימות הוקצו ללורדי המאחז ולרבי-האומנים, וכמובן גם לרוכבי הדרקונים, שעיני כל פֶּרְן היו נשואות אליהם להגנה בעת נפול קוּרים.

הכוכב האדום שב והתקרב עד אימה לפֶּרְן מדי תקופה, אבל משהשלים את המעבר מעליה היו שבים החיים למסלול רגוע יותר. מערך חמשת לווייניו של רוּכְּבַּאט היה מונֵע מדי פעם מהכוכב האדום לעבור בקרבה מספקת לפֶּרְן כדי להצניח את קוריו המבעיתים, אך לעתים, כמעשה אחים, היו כוכבי הלכת האחים לפֶּרְן מושכים את הכוכב האדום קרוב יותר לפֶּרְן והקורים היו ניתכים על הקורבן המסכן ללא רחם. פחד מצמיח קנאים בכל מקום, גם בפֶּרְן. וכך, כשרק רוכבי הדרקונים יכולים להציל את פֶּרְן, הלך והתקדש מעמדם במבנה החברתי.

עם זאת, ההיסטוריה של המין האנושי רצופה שִכחָת הבלתי נעים, הבלתי רצוי. מקור אימת העבר ייעלם – אם מתעלמים מקיומו. והכוכב האדום עבר רחוק מדי מפֶּרְן מכדי להצניח את קוריו. האנשים שגשגו והתרבו, והתפשטו בכל רחבי האדמה העשירה, חוצבים עוד מאחזים בסלע המוצק, עסוקים כל כך בענייניהם עד שלא הבחינו כי דרקונים ספורים עפים בשמים, שרק וֵוייר דרקונאים אחד נותר בפֶּרְן. הכוכב האדום לא יחזור במשך זמן רב מאוד; מדוע לדאוג בקשר לעתיד רחוק ובלתי ידוע? בתוך חמישה דורות לערך סַר חנם של אנשי הדרקונים הגיבורים. אגדות גבורת העבר ועצם סיבת קיומם איבדו את שמם הטוב.

כאשר החל הכוכב האדום להתקרב שוב לפֶּרְן, על פי מהלכם של כוחות הטבע, לוטש עין אדומה ונוטרת לעבר קורבנו הוותיק, האמין אדם אחד, פְ’לַאר, רוכבו של דרקון הארד מְנֶמֶנְת', כי יש אמת בסיפורים העתיקים. אחיו למחצה פְ’נוֹר, רוכבו של החוּם קַאנְת', האזין לטיעוניו וגילה כי האמונה בהם מרתקת יותר מאשר דרכיו המשעממות של הווייר הבודד של פֶּרְן. בעוד בֵּיצת הזהב האחרונה שהטילה מלכת דרקון גוועת מתקשה לאיטה בחלקת הדגירה של ווייר בֶּנְדֶן, ניצלו פְ’לַאר ופְ’נוֹר את ההזדמנות לתפוס את השליטה בווייר.

במהלך חיפושם במאחז רוּאָתָ'ה אחר אישה חזקה שתרכב על המלכה הצעירה העתידה לבקוע, גילו פְ’לַאר ופְ’נוֹר את לֶסָה, הניצולה היחידה לשושלת מאחז רוּאָתָ'ה הגאה. היא הטביעה את רַאמוֹת' הצעירה, המלכה החדשה, ונהפכה אשת הווייר של ווייר בֶּנְדֶן. מְנֶמֶנְת' הארוד השיג את המלכה הצעירה בעת מעוף הזיווג הראשון שלה, ורוכבו פְ’לַאר נהפך ראש הווייר של הדרקונאים הנותרים. שלושת הרוכבים, פְ’לַאר, לֶסָה ופְ’נוֹר, אילצו את לורדי המאחזים ורבי-האומנים להכיר בסכנה הממשמשת ובאה, ולהכין למתקפת הקוּרים את העולם שעמד אז חסר הגנה כמעט.

אבל היה ברור עד כאב כי קבוצת הדרקונים הזעומה של ווייר בֶּנְדֶן, מאתיים דרקונים בסך הכול, לא תהיה מסוגלת להגן על ההתיישבות רחבת הידיים. אפילו בזמן קֶדם, כשהשטח המיושב היה קטן הרבה יותר, היו נחוצים שישה וויירים מלאים. וכך, בעודה לומדת כיצד דרקונים עוברים בביניים ממקום למקום, גילתה לֶסָה כי דרקונים יכולים לעבור בביניים גם מזמן לזמן. בסכְּנה את חייה שלה ואת חיי מלכת הדרקון היחידה בפֶּרְן, חזרה לֶסָה עם רַאמוֹת' ארבע מאות מחזורים לאחור, לתקופה שלפני היעלמותם המסתורית של חמשת הוויירים האחרים, זמן קצר לאחר שנשלם המעבר האחרון של הכוכב האדום.

חמשת הוויירים, חוששים לשקיעת מעמדם ומשועממים מחוסר פעילות לאחר חיים של קרבות מרגשים, הסכימו לסייע לווייר של לֶסָה ולעבור קדימה בזמן.

שבעה מחזורים חלפו מאז מסעם המוצלח קדימה, והוקרת התודה הראשונית של המאחזים ומאחזי האומנים כלפי הוויירים הוותיקים שהצילו אותם, נמוגה והתחלפה במרירות. הוותיקים לא אוהבים גם הם את פֶּרְן הנוכחית. במהלך ארבע מאות מחזורים אירעו שינויים רבים מדי, והמחלוקות מִתְרבות.

1 מיקורוזואיד – קשר סימביוטי בין המיצֶליוּם, חלק בגוף הפטרייה, לבין תאי השורש של צמחים מסוימים, כגון מיני סחלב מסוימים (המתרגמת).