האוצר הנסתר

הַיֶּלֶד אִיזַק, שֶׁכֻּלָּנוּ מַכִּירִים כְּיִצְחָק נָבוֹן, חוֹלֵם לִקְנוֹת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר וְלַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְמָקוֹם כֵּיפִי וּמְעַנְיֵן, שֶׁאַף תַּלְמִיד לֹא מַפְרִיעַ בּוֹ וְאַף מוֹרֶה לֹא כּוֹעֵס וּמַעֲנִישׁ כְּמוֹ אָדוֹן משֶׁה, הַמּוֹרֶה שֶׁלּוֹ. וּמִנַּיִן יַשִּׂיג כֶּסֶף כְּדֵי לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הַחֲלוֹמִי הַזֶּה? לְאִיזַק יֵשׁ תָּכְנִית: הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת שֶׁאוֹצָר אַדִּיר קָבוּר בַּחֲצַר בֵּיתָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. הוּא צָרִיךְ רַק לִמְצאֹ אֶת הָאוֹצָר, וְאָז הַכּלֹ יִסְתַּדֵּר. נִשְׁמָע בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי? לֹא כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּאִיזַק. כִּי יִצְחָק נָבוֹן, מִי שֶׁהָיָה לַנָּשִׂיא הַחֲמִישִׁי שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה אִישׁ רָגִיל וְגַם לֹא יֶלֶד רָגִיל. הוּא אָהַב סִפְרוּת וְשִׁירָה, כָּתַב מַחֲזוֹת, הָיָה בָּקִיא בְּשָׂפוֹת, וְיוֹתֵר מִכֹּל חָלַם לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בֵּין הַקְּצָווֹת בַּחֶבְרָה – בֵּין הָעֵדוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וּבֵין יְהוּדִים וַעֲרָבִים. הַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת וּשְׁאִיפוֹת הָיוּ לַיֶּלֶד אִיזַק, אֲבָל כֵּיצַד מַגְשִׁימִים אוֹתָם?
גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר-עָמִית הִיא מִבְּכִירוֹת הַסּוֹפְרִים לִילָדִים וּלְנֹעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים (‘מְשִׂימָה עוֹלָמִית’, ‘מִנְהֶרֶת הַזְּמַן’, ‘אֶל עַצְמִי’, ‘גִ’ינְגִ’י’ וְעוֹד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשְׂרְאֵלִי.