הרוסי

1

סן טרופה

צרפת

שלושה ימים קודם לכן

טקומה טס מעל האוקיינוס בגאלפסטרים ג'י־150 של ריסקון ונחת בניס בשעה 16:00 זמן מקומי. הוא שכר באמצעות מאסטרקארד אנונימי אופנוע דוקאטי פניגאלה 1199, ורכב במהירות מטורפת לאורך החוף הצרפתי לסן טרופה. כביש די־559 זגזג מעל קו החוף הים־תיכוני המסולע, כמו נחש פעמונים המזדחל על צדו של צוק תלול. זה היה יום שטוף שמש, והאור הבהיר המשתנה חליפות עשה שפטים בכביש כשסנוור את טקומה לרגעים ארוכים בכל פעם שפגע במגן השמש הכהה של הקסדה — ריבו אם־אס־אקס־1 שחורה־כסופה. למרות זאת, הוא הצליח להאיץ את הדוקאטי ל־250 קמ"ש, והשכיב אותו בעיקולים צווחניים ששום אדם שפוי לא היה מעז לבצע אפילו ב־120 קמ"ש. הוא האט כשראה את קווי המתאר של סן טרופה מרחוק, וחתך ימינה לכביש בולבאר דה סום, שעבר דרך מסלול גולף יפה. אחרי נסיעה בכמה כבישים כפריים שהתפתלו בין הגבעות, ראה טקומה מאבטחים בקצה שביל גישה. הוא לא התייחס אליהם, ממש כאילו הוא שייך למקום הזה, והמאבטחים נותרו אדישים. הדוקאטי הצהוב־מבריק חלף על פניהם במהירות והמשיך במעלה גבעה תלולה, עד שעצר מול טירה הומה אדם ומוארת היטב, שאליה הגיע טקומה בלי הזמנה. הוא ירד מהאופנוע והסיר את הקסדה. הוא היה לבוש בבלייזר כחול עם פס לבן בשוליו. מתחתיו לבש חולצת טריקו אדומה וג'ינס לבן, שהסתיים בנעלי ריצה של אדידס.

הוא הלך מסביב אל החצר האחורית של הטירה המטופחת ורחבת הידיים, שנבנתה במאה השמונה־עשרה מאבן גיר. שביל חצץ, שירד מהמרפסת, הוביל אותו דרך גן גדול עם שיחי תאשור שנגזמו בדיוק מושלם ושיחי לבנדר בר, שהיו עתה בשיא פריחתם הסגולה היפהפייה. מולו ניצב אוהל לבן גדול.

מתוך האוהל נשמעו מוזיקה וקולות שיחה וצחוק. איפשהו בפנים היתה להקה — וטקומה נכנס לאוהל כשעיניו סורקות את המתחם.

מחר יוחלפו הנדרים בקפלה, מבנה קטן ויפה מאבן ולבנים, שנבנה גם הוא על ידי בעלי הווילה שהתנשאה מאחורי טקומה, צופה לגנים הירוקים הגיאומטריים שהוארו בעששיות בשעות בין הערביים.

זו היתה חגיגה. ארוחת חזרה לפני חתונת בתו של מיליארדר, אדם ששוויו יותר מעשרה מיליארד דולר. זה היה רק אחד מנכסיו הרבים של האיש. היא היתה בתו היחידה — היו לו עוד שלושה בנים — וארוחת החזרה לחתונה שלה תעלה לו יותר משני מיליון דולר.

הרבה פחות מהשכר של ריסקון, ששולם על ידי אביה של אחת השושבינות.

הטמפרטורה היתה מעל עשרים מעלות ואף ענן לא נראה באופק. מרחוק נצצו מימיו הכחולים כהים של הים התיכון מתחת לשמי הדמדומים שנצבעו כתום, שחור, כסף וכחול. היאכטות נראו מכאן כמו חפצי נוי לבנים קטנים ונדמה שהן לא זזות, כאילו נבראו במכחולו של אמן בציור אימפרסיוניסטי מדהים ביופיו.

ארוחת החזרה לחתונה היתה כבר בעיצומה בתוך אוהל הקנווס הגדול והלבן. היו שם כמה מאות אנשים, מפוזרים סביב שולחנות גדולים, גברים, נשים וילדים, כולם בבגדים אופנתיים, נוחים אך מסוגננים. הם היו בני המעמד החברתי הכי גבוה שיש.

טקומה לא הכיר אף אחד, אך עד מהרה נטמע בהמולה הצוהלת והמתודלקת באלכוהול ששררה סביבו.

הוא מצא מושב ליד שולחן אוכל ארוך ומפואר להפליא, עם מפה לבנה, גביעי יין מקריסטל ונשים יפות עם מחשופים גדולים. הגברים לבשו חולצות מכופתרות ומכנסי פשתן או חאקי נוחים, וכמו הנשים, היו כולם שזופים ונאים.

על פי הדוח, כל השושבינות היו מאנגליה. אחת מהן היתה בת למשפחת המלוכה, וכולן פרט לאחת באו ממשפחות מיוחסות, כולל בתו של הלקוח שלו, שישבה ליד הכלה לעתיד.

השולחן היה עמוס כל טוב. התאורה היתה עמומה. צלילי המוזיקה, שהגיעו מחלק אחר של האוהל, התנגנו מעל קולות השיחה והצחוק.

הטירה היתה ממוקמת בגבעות שמעל סן טרופה. את הארוחה הכין איב סוקה, שנחשב לשף הטוב ביותר בצרפת.

שיער הבלונד־מלוכלך של טקומה התרומם מעט מעל המצח, לבלורית שלא היתה לו שליטה עליה, והוא סורק שמאלה ונתלה עד תנוכי אוזניו. פניו היו שזופות. הוא היה מגולח למשעי, אפו חד ושפתיו עבות. טקומה היה גבר גדול, מוצק וספורטיבי, כולו שרירים. הבלייזר שלבש היה הדוק קמעה והדגיש את גופו המסותת.

אם־איי–6 פנה לריסקון לגבי הפרויקט הזה.

בסוכנות הביון הבריטית התקבלה בקשה לעזרה ממיליארדר לונדוני, שבתו שימשה ככלי משחק — כלומר רומתה ונשדדה על ידי נוכל מיומן מאוד, שכבר גנב מיליונים מנשים ברחבי אירופה ובארצות הברית.

ריסקון נשכרה כדי לחדור לחתונה ולטפל בדבלינאי מקסים בן עשרים וחמש, עם התנהגות שופעת חן. הוא הגיע לחתונה עם אחת השושבינות, בתו של הלקוח. שמו היה ג'ונתן גרין, אך גרין היה שם בדוי של מתחזה סדרתי שפעל בווינה, אמסטרדם, פריז, סן פרנסיסקו ודאלאס, ועכשיו ארב לטרפו בלונדון. שיטת הפעולה שלו היתה לפי הספר, והוא ביצע אותה בכישרון רב: לגרום לנשים להתאהב בו, להציע להן נישואים, ואז, בתקופת הביניים שבין האירוסים לחתונה, לגנוב מהן מיליונים.

על פי הדוח שהכינה ריסקון לאחר שנשכרה, ג'ונתן גרין היה מאורס לשתי נשים שונות בלונדון, וכבר גזל יותר מ־900 אלף דולר מבתו של הלקוח. האסטרטגיה הבסיסית שלו היתה פשוטה. את יכולה להלוות לי מאה דולר? תכתבי לי צ'ק. גרין היה כותב את המילה "אלף" אחרי ה"מאה" ומוסיף כמה אפסים.

נראה שאיש לא הבחין בכך לפני שגרין היה עובר לעיר אחרת, למדינה אחרת, לאישה אחרת. הוא כמעט ולא השאיר עקבות.

ריסקון קיבלה את העבודה על בסיס מבנה העמלות הסטנדרטי שלה. שכר טרחה חודשי של עשרה מיליון דולר היה חובה למשך ארבעה חודשים לפחות; לעתים קרובות היו הפעולות של ריסקון מובילות לפעולות נגדיות, ואז המשך מעורבותה היה הכרחי. לאחר תשלום שכר הטרחה, ריסקון הציעה הסדר תשלום על בסיס יומי, בהתבסס על יכולת הביצוע של המשימה. ככל שהמטרה היתה קשה יותר, כך התעריף היה גבוה יותר. לא היה זול לשכור את ריסקון.

במקרה הזה, אם ריסקון תצליח לסלק את אמן ההונאות, יועבר אליה ללא דיחוי בונוס של שמונה מיליון דולר. זה לא היה הבונוס הגבוה ביותר שריסקון גבתה אי פעם, אך גם לא הנמוך ביותר. הלקוח הסכים לכך מיד. לא היה אכפת לו כמה יעלה להציל את בתו מידי נבל.

טקומה אכל ברעבתנות אך לא שתה דבר פרט למים. הוא ניהל שיחת חולין עם זוג בגיל העמידה מלונדון.

* * *

מקורבי החתן והכלה נסעו בלימוזינות למועדון הלילה לה קאב, שנמצא בדאונטאון של סן טרופה.

בלה קאב, ליד הבר, התחיל טקומה לדבר עם בחורה ממקורבי החתן והכלה. היא היתה יפה, שחורה, עם שיער חלק שחור כפחם ושמלה ורודה דקיקה. הם דיברו במשך כמעט שעה, ובימים כתיקונם הוא היה מעוניין בה, אלא שעכשיו הוא היה באמצע עבודה. עם זאת, הוא ניצל את התעניינותה בו, ועד מהרה היה באותו תא עם היעד, גרין.

מישהו הרים כוסית, וכל אחד החל לברך בתורו.

"לתומס וליזי," אמרה אחת השושבינות במבטא אנגלי מאופק. "ארוחת הערב שלכם היתה כל כך מעולה ואתם הזוג הכי יפה בעולם. לחיים!"

טקומה ישב על ספת עור לצד בלונדינית צעירה בשמלה לבנה, עם שיער מתולתל ומבטא בריטי. רגליהם היו צמודות זו לזו, והיא הציצה שוב ושוב לעבר טקומה, אם כי לא הציגה את עצמה. שמלתה הקצרה הגיעה עד החלק העליון של ירכיה וחשפה רגליים שזופות. טקומה הכיר דוגמניות רבות, והיא היתה מושלמת כמו כל אחת מהן. הוא ראה גבר ברזילאי מצדו השני של השולחן, וזיהה אותו כשחקן כדורגל.

הברכות בהרמת הכוסית נמשכו נצח. בסופו של דבר ראה טקומה את גרין קם ונעמד בצד הרחוק של השולחן.

האורות היו עמומים.

בשלב מסוים, הבחורה שלצדו של טקומה הניחה את ידה על ברכו.

היא ליטפה ברוך את ירכו כמה דקות ואז פנתה אליו ודיברה בפעם הראשונה.

"היאכטה שלי נמצאת בהמשך הרחוב," אמרה במבטא בריטי נעים. "אבל נצטרך להיזהר. אני לא רוצה שבעלי יגלה."

טקומה עקב אחר גרין, שהתקדם בהליכת שיכורים מתנודדת לעבר השירותים. לאחר שנעלם מהעין, טקומה קם והלך באותו המסלול. הוא התקדם לאט, עצר ליד הבר והביט סביבו כדי להרוויח זמן. כשהגיע לשירותים, גרין ייבש את ידיו ליד הכיור המרוחק. החדר היה מחופה שיש והואר באור עמום. הם היו לבד.

טקומה סגר את הדלת מאחוריו ונעל אותה, ואז צעד לעבר הכיור ונתקל בגרין בדרכו החוצה.

"סליחה," אמר טקומה.

"הכול בסדר," אמר גרין במבטא בריטי אריסטוקרטי.

"ג'ונתן, נכון?" אמר טקומה בהתלהבות.

צל של אימה חלף על פניו של גרין, אך הוא הסווה אותו היטב.

"טוב לראות אותך שוב," אמר גרין וחייך. "ומי אתה?"

"רוב," אמר טקומה.

"אה, נכון. טוב לראות אותך שוב, רוב."

כשגרין הושיט את ידו ללחיצה, תפס טקומה את אצבעו האמצעית של גרין, כופף אותה בחדות לאחור וכמעט שבר אותה. הוא משך את זרועו של גרין למטה לצד גופו, ליד האגן, ופיתל את פרק כף היד לאחור באכזריות.

גרין התכווץ ופלט יללה.

"מה אתה —" צעק גרין וניסה להתנגד, אבל טקומה עדיין החזיק את האצבע בחוזקה, והעצם היתה על סף שבירה. גרין נאבק, חבט ובעט ככל יכולתו, אך אז הניח טקומה את ידו השנייה על צווארו של גרין, סמוך לעורק התרדמני. הוא מיקם את אצבעותיו מעל נקודת מפגש של עצבים ולחץ בחוזקה. גרין נפל בבת אחת לרצפה, ופלט אנחת כאב בעודו אוחז בצווארו. טקומה הוציא בנחת את הפי־226־אר מנרתיק השחי והחל להבריג אליו משתיק קול דק וארוך, שנועד לדיכוי רעש מרבי, בעוד גרין התאמץ להסדיר את נשימתו. הוא סיים את ההכנות בדיוק כשגרין הצליח סוף־סוף להפסיק להשתנק.

"מחכה לך בחוץ מכונית, ג'ונתן," אמר טקומה בשקט, בקול יציב, כשהוא מכוון את האקדח לראשו של גרין. "היא תיקח אותך לניס ומשם תטוס ללונדון. אתה תארוז שם את כל החרא שלך, ועד מחר בערב תעזוב את לונדון לצמיתות. לעולם לא תיצור קשר איתה או עם מישהו מחבריה. אם אי פעם תיצור שוב קשר איתה או עם מישהו שהיא מכירה, אני אמצא אותך." טקומה דיבר, וקצה הכיפה הכסופה של משתיק הקול היה ממוקם פחות משלושים סנטימטר ממרכז מצחו של גרין. "ובפעם הבאה, ג'ונתן, אני אלחץ על ההדק. ברור? תגיד לי שאתה מבין מה שאני אומר, ג'ון, טוב?"

גרין הרים את מבטו מהרצפה ופניו היו מעוותות ואדומות.

"כן, אני מבין."

"יופי. עכשיו תזדיין מפה."